מסלול חיי סבא משה

View מסלול חיי סבא משה in a larger map

אודות סבא משה גוזלן ז"ל

סבא משה ז"ל סבא משה (אביה של אמי) נפטר כאשר הייתי בן שנה ושלושה חודשים, לא זכור לי ממנו דבר, רק סיפורים ותמונות. קצת לפני מותו, סיפר סבא לבת דודתי ענת את סיפור חייו וזה בעצם הזכרון האחרון שיש לנו מסבא. סבא משה מספר : שמי משה גוזלן . לאבי קוראים מנחם ולאמי רג'ין . נולדתי בקהיר שבמצרים בתאריך 4/5/1922 . שמי ניתן לי על שם סבא שלי . פירושו של שם המשפחה גוזלן הינו "איילות", המשפחה מדורי דורות קראה לעצמה משפחת האיילות . בקהיר גרתי בהתחלה ברחוב "המלכה נזלי" ואחר כך עברנו לגור ברחוב "הליופוליס" , פרבר מכובד בקהיר .אבי היה מנהל חשבונות שכיר . ... למדתי בבית ספר "אברהם בטש" , בית ספר יהודי שדיברו בו עברית . למדתי שם במשך 12 שנה . בתקופה הזאת היה מקובל ללמוד 8 כיתות וללכת לעבוד . אני למדתי 12 כיתות וקיבלתי תעודת בגרות . בפורים , כל הילדים בגיל 13 היו עושים בר מצווה ביחד . אחד קורא בספר , אחד נואם , כל אחד מגיש איזשהו קטע בטקס וזה היה בר מצווה כללית לכולם . כשהייתי בקהיר לא סבלתי מהיותי יהודי . היינו מכובדים והערבים העריכו אותנו . בשנת 1948 כשהייתי כמעט בן 27 , עלינו משפחתי ואני לארץ . נשלחנו לקיבוץ כפר עזה יחד עם מדריכים ועם עזרה מהסוכנות היהודית . בקיבוץ, עבדנו ולמדנו . אני עסקתי בבניין - בברזל או טיח . התגייסנו לנח"ל כל הקבוצה ביחד . את סבתא אידה הכרתי בקיבוץ . אני הייתי מרכז המשק , אחראי על לוח העבודה והיא עבדה בגן הירק ובמטבח . התחתנו בפברואר 1952 בבית הכנסת הגדול ברחובות. באותו יום כל חברי הקיבוץ קיבלו חופש והגיעו לחגוג איתנו את החתונה. קיבלנו שבועיים חופש ועשרים לירות מתנה מהקיבוץ, ובמשך השבועיים האלה טיילנו ובזבזנו את כל הכסף. לאחר 9 חודשים נולד ילדנו הבכור- המי. אחרי שהקיבוץ לא הצליח ואנשים החלו לעזוב את כפר עזה , החלטתנו גם אנחנו לעזוב. עברנו לגור עם ההורים בדירה קטנה ביפו. המצב הכלכלי היה מאוד קשה. לא היה כסף. האוכל היה ניתן בהקצבה עם קופונים ובגלל שהיה לנו תינוק, קיבלנו שתי ביצים לשבוע במקום אחת. בתנו השניה- מלכה נולדה ביפו ב-1956. מיפו עברנו לרמת החייל ומשם לשכונת התקווה, שם גרנו בחנות מכולת ישנה שהפכו אותה לדירה. הבית האחרון הוא בחולון, שם נולדו 2 ילדינו הנוספים, מינו ופרידה (אמי). בתקופה זו עבדתי כפקיד בשגרירות האמריקאית . לאחר מכן התחלתי לעבוד ב"הארגז" (מפעל לייצור אוטובוסים) שם אני עובד עד היום. בשעות אחר הצהריים עבדתי בעבודה נוספת בבית דפוס והתפרנסתי בכבוד. סבתא אידה מעולם לא עבדה מחוץ לבית. בשנת 1982 נסעתי לראשונה לחו"ל במסגרת עבודתי בחברת "הארגז". נשלחתי לבקר במפעלים שהיינו קונים אצלם סחורה ואני הייתי הקניין של החברה . ביקרתי בהולנד , גרמניה וצרפת . עם ילדיי תמיד מצאתי זמן לטייל, לשחק או לעזור להם בשיעורי הבית למרות שעבדתי מאוד קשה . סבתא אידה ואני גרים עד היום בביתנו בחולון, יש לנו 4 ילדים ו-10 נכדים. סבא משה נפטר ב- 27.4.1998 בהיותו בן 76. לאחר מותו נולדו לו עוד נכד ושני נינים.

הקהילה היהודית במצרים

הקהילה היהודית החלה להתקבץ בקהיר בתקופת הכיבוש הערבי בפסטאט (היום האיזור העתיק של קהיר) שהוקמה ב-641.
כבר במאה ה-12 היו בקהיר 3300 יהודים.
בשנת 1735 נהרגו מאות יהודים בשכונת היהודים (חארת אל יהוד), במהומות שסיבתן הייתה כלכלית, והקהילה למעשה נכחדה. ב-1778 נותרו בעיר ב-3000 יהודים בלבד. ב-1817 ישבו שם כ-5379 יהודים רבניים וקראים, שעסקו במלאכות, בחלפנות, בסחר בין לאומי והשתלבו במנהל.
במאה ה-19 גדל מספר היהודים מ-5000 ב-1882 ל-8819 ב-1879. בשנת 1907 עלה מספרם ל-20,281 ובשנת 1917, אחרי שהטורקים גירשו למצרים אלפי יהודים מארץ ישראל, היו בקהיר 29,207 יהודים.
ב-1945 היו בקהיר למעלה מ-50,000 יהודים. 60 אחוזים מהם עסקו במסחר, כ-18 אחוזים בתעשייה והשאר בפקידות ממלכתית וענפי שירותים.
בעקבות התחזקות הלאומיות המצרית היו התפרעויות נגד היהודים בנובמבר 1945. בשנת 1947 פוטרו רוב היהודים ממשרותיהם.
לאחר עליית נאצר לשלטון, (שבנת 1952) עלו לארץ ישראל כ-8000 יהודים.
ב-1960 נותרו במצרים כולה כ-8500 יהודים.
בעקבות מלחמת ששת הימים (1967) יאסרו יהודים ובהגרדה יצאו רובם את מצרים. בשנת 1955 נותרו 55 בלבד, רובם אלמנות וקשישים.
כשקמה מדינת ישראל היו בקהיר 41,860 יהודים. עד 1956 עלו רובם בעזרת שליחי התנועה הציונית, ויתרם עלו אחרי מלחמת ששת הימים (1967).